פתיחה
הרבה זמן הסתובבתי עם התחושה הזו – שיש מילים שרוצות לצאת, מחשבות שמבקשות להיכתב, תובנות שמתגבשות מתוך המפגש עם אנשים, עם כאב, עם ריפוי.
הבלוג הזה נולד מתוכי כמו נשימה – שקטה, עמוקה, ובעלת כוונה.

כבר מעל 12 שנה שקונסטלציה משפחתית היא חלק מהראייה שלי – לא רק כשיטה טיפולית, אלא כדרך חיים.
עדשה שמלווה אותי בשאלות, בקשיים, ובשבילי הריפוי.
היא עוזרת לי להקשיב למה שמבקש להיראות – גם אם הוא נסתר, גם אם הוא דק ועדין כמו לחישה.

אני פוגשת בקליניקה אנשים ונשים עם סיפורים מגוונים, זהויות מורכבות, היסטוריות גלויות וסמויות.
זהויות של מי שנולדו למקום מסוים, ונושאים בתוכם גם שורשים ממקום אחר.
של מי שנעים בין זהויות מגדריות, משפחתיות, תרבותיות או רוחניות – וכל אחת מהן מביאה איתה שפה, כאב, תשוקה, ובקשה להכרה.

הבלוג הזה הוא שער קטן שאני פותחת – מקום לשתף בו את מה שפוגש אותי במסע הזה:
רגעים עדינים מהקליניקה, חיבורים בין גוף לנפש, בין הדורות, בין חלקים בעצמנו שלא תמיד נפגשו.
שאלות של שייכות, של זהות, של אהבה וריפוי.

אני כותבת מתוך הקשבה – לעצמי, לעולם, ולמה שנמצא בינינו.
מוזמנים ומוזמנות להצטרף.

קונסטלציה

הקונסטלציה ואני – מפגש

הקונסטלציה ואני אני זוכרת את המפגש הראשון, לפני 12 שנה.מודולה ראשונה, מושב מאור. אולם גדול. אנחנו – עשר מטפלות. וישי, המנחה.לא ידעתי אז מהי קונסטלציה.

קרא עוד »